איתמר דוד (1910–1996) עלה לארץ מגרמניה ב-1932 לאחר שזכה בתחרות לעיצוב ספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל. המפגש של דוד, סטודנט מצטיין לציור ולאמנות הכתב בארץ מולדתו, עם נופי הארץ ועם הטמפרמנט החלוצי, הותיר בו רושם עמוק. כעת הוא שאף לנתק את סגנונו המובחן מהשפעות מערביות ולבססו בעיקר על העברית היהודית־מזרחית העתיקה. את סגנון האותיות החדש החל לבדוק בדברי הדפוס שעיצב בסטודיו שהקים, ואפשר לראות וריאציות שלו בכרזות ובשטרות הזמניים שעיצב.
כעבור שנים אחדות החל דוד לעבוד על אות דפוס שתזקק את הסגנון שפיתח לשימושים תכופים יותר, כמו ספרים ועיתונים, וכך יצר סקיצות למשפחת פונטים רחבה, בשאיפה ליצור פונט מגוון ומאורגן כמו בלטינית. ב-1947 נחתם הסכם עם חברת Intertype האמריקאית לייצור האות, וב-1954 יצאו האותיות הראשונות באות דוד, במשקלים קל וכבד.
צבי נרקיס, שנחשב לגדול מעצבי האותיות בהיסטוריה הקצרה של העברית החדשה, כתב במאמרו שמכל אותיות הדפוס, שנראו לו רחוקות מן התנועה והקצב של כתב היד, רק באותיות דוד הוא התאהב ״ממבט ראשון״. אפשר להניח שאותיות נרקיס, שנוצרו גם הן על בסיס קליגרפי מובהק, נשענות על הרעיונות שהוצגו לראשונה באות דוד.
An open source version of David Hebrew, based on Helen Brandshaft's modern digitisation of the original pivotal Hebrew typeface by Ismar David.
My work included changing the inner proportions of the fonts to allow closer interchangeability with other versions of the David Hebrew typeface currently in use, and revising some of the symbols, such as the Israeli Sheqel symbol (₪).
David Libre on Google Fonts
Specimen website